Escape Room

"מה פירוש לגור בחדר? ממתי החדר או המקום נעשה שלנו? אני שומר בלבי בצורה יוצאת דופן, ואפילו מפליאה למדי את זכר כל המקומות שישנתי בהם … כל שעלי לעשות, בזמן שאני שוכב, זה פשוט לעצום את עיניי ולייחד מחשבה מזערית למקום נתון, והנה, בו-ברגע כמעט, עולים בזיכרוני כל פרטי החדר … די בתחיית חלל החדר כדי להחיות, להחזיר, לעורר מחדש את הזיכרונות החמקמקים ביותר, התפלים ביותר, וכן המהותיים ביותר". [1]

מיטה רחבה, סדינים מאוירים, ארון נעלים. נעליים צהובות, אדומות, ורודות, סנדלים, נעלי עור, נעלי בד, מגפיים... ארון תכשיטים. חרוזי פלסטיק, חרוזי זכוכית, שרשראות, עגילים, פנינים, יהלומים... מתלה מעילים. בובה ורודה. ספה, חלון, מראה. החדר של ורד רוזן מלא מכל טוב, מלא עד אפס מקום, עוד רגע מתפקע. תוצר של תרבות השפע – עודפות, הרבה מדי מכל דבר, בקלות ניתן ללכת לאיבוד בשפע המסנוור, מסיח הדעת, מעורר החושים. במיצב הצילומי "חדר בריחה" אני משחזרת את זיכרון חדרי הפרטי, חלל המתקיים בטווח שבין המציאות והפנטזיה, התיעודי והבדיוני, מזמין ומאיים גם יחד. גסטון בשלאר טוען כי אחרי שנים ארוכות בהן אנו חיים במרחב מסוים, זיכרון המרחב מוטמע בנו, אין צורך במבט על מנת למצוא את דרכנו בחלל. האם זוהי הנקודה בה הופך החלל לשלנו? אולם הזיכרון מתעתע, שעתוק החדר על פי הזיכרון מנשלת את החלל  ממוכרותו והופכת אותו לאל-בייתי (Unheimlich).

במיצב זה אני מפרקת את המבט, פורטת את הזכרון לפרטים ומרכיבה  חדר בריחה באקט המעלה את השאלות: מה משמעות חדר הבריחה? מקלט אליו ניתן לברוח? או אולי מקום ממנו צריך לברוח?

[1] ז'ורז' פרק. חלל וכו' : מבחר מרחבים. [מצרפתית: דן דאור ואוולין עמר]. בבל. 1998 .עמ'  14